על הספר
ההוא שם בחוץ
אוגוסט 2006, מלחמת לבנון השנייה, אז שירתי כסמ"פ בשריון והכנסתי את הפלוגה אל עומק שטח האויב. אחרי שבוע הסתיימה המלחמה ואני הרגשתי בר מזל שיצאתי ללא פגע. לאחר מכן, החלו להופיע הסימנים אותם ניסיתי להדחיק בכל מיני תירוצים יצירתיים. אך הפוסט טראומה לא ויתרה והכל רק הלך והתדרדר - ואני, אני המשכתי להסתיר.
10 שנים לאחר המלחמה יצאתי למסע מלבנון ועד אילת עם טנדר האספנות ששיפצתי. המטרה הייתה לכתוב על כל מה שקרה מאז. המסע הסתיים אחרי כחודש אך הכתיבה נמשכה ובמשך ארבע שנים חפרתי באופן אובססיבי בפצעים ובזיכרונות מבלי שאני יודע למה ולמי אני כותב. כשקראתי את הסיפור כולו הצלחתי להבין, לראשונה בחיי, את הדרך שעברתי. בנוסף, הבנתי שאני רוצה שכולם ידעו מה חוויתי.
הספר שכתבתי לא מתמקד בחוויות המלחמה, אלא בהתמודדות שמתחילה אחרי שהמלחמה נגמרת. הוא מלווה את התהליך שהתחיל בתקופה של התעלמות ממציאות חדשה של פחדים ולילות מסויטים, וממשיך בהתמסרות לטיפול הפסיכולוגי שסייע לי לגלות את הקונפליקט העמוק שבו אני נמצא. ובמקביל לכל אלו, סבל מתמשך בוועדות של משרד הביטחון.
הזמנת הספר
משלוח חינם לכל העולם!
על ההוצאה לאור
הוצאה עצמית
כשסיימתי לכתוב את הספר פניתי להוצאות הספרים - חלקן חזרו אליי עם תשובה חיובית אליה צורף חוזה דרקוני שכלל שכר סופרים זעום ודרישה לוותר על הזכויות לסיפור. זה קצת מוזר למכור את סיפור חיי ולהתחייב לבקש אישור בכל פעם שארצה לדבר עליו בפומבי.
לבסוף, החלטתי שאת הסיפור שלי אני מוציא לאור בעצמי. הבטחתי שלא אתפשר על אנשי המקצוע שיעבדו על הספר ואחרי מחקר מקיף ואינספור המלצות בחרתי ביואב קרן לעריכה הספרותית. יואב ניקה, סידר, חידד ודייק את הטקסט בסבלנות רבה. ועכשיו, הספר מוכן ואני מזמין אתכם להצטרף למסע - כי הגיע הזמן שכולם ידעו.
עליי
את צמד המילים 'פוסט טראומה' לא הצלחתי להוציא מהפה במשך שנים ארוכות של הדחקה וניסיונות כושלים לברוח מהמציאות החדשה. כבר 15 שנים שהיא מלווה אותי לכל מקום, בעיקר כשחשוך אך גם כשלא.
עמרי גינזבורג
בן 37, גר בברצלונה ועובד כמנהל מוצר ומאפיין חוויית משתמש.
מוקסם מדברים פשוטים וחש סיפוק גדול מלהחזיר חיים לחפצים שננטשו.
