ההוא שם בחוץ

 ההוא שם בחוץ 

אוגוסט 2006, מלחמת לבנון השנייה, אז שירתי כסמ"פ בשריון והכנסתי את הפלוגה אל עומק שטח האויב. אחרי שבוע הסתיימה המלחמה ואני הרגשתי בר מזל שיצאתי ללא פגע. לאחר מכן, החלו להופיע הסימנים אותם ניסיתי להדחיק בכל מיני תירוצים יצירתיים. אך הפוסט טראומה לא ויתרה והכל רק הלך והתדרדר - ואני, אני המשכתי להסתיר. 

11 שנים לאחר המלחמה יצאתי למסע מלבנון ועד אילת עם טנדר האספנות ששיפצתי ובמטרה לכתוב על כל מה שקרה מאז. המסע הסתיים אחרי שלושים ימים אך הכתיבה נמשכה ובמשך ארבע שנים חפרתי באופן אובססיבי בפצעים ובזיכרונות מבלי שאני יודע למה ולמי אני כותב.

הספר שכתבתי לא מתמקד בחוויות המלחמה, אלא בהתמודדות שמתחילה אחרי שהמלחמה נגמרת. הוא מלווה תקופה של התעלמות ממציאות חדשה של פחדים ולילות מסויטים, ולאחר מכן את הרגעים בטיפול הפסיכולוגי כשהבנתי את הקונפליקט העמוק שבו אני נמצא. ובמקביל לכל זה, סבל מתמשך בוועדות של משרד הביטחון. כשקראתי את הסיפור כולו הצלחתי להבין, לראשונה בחיי, את הדרך שעברתי. בנוסף, הבנתי שאני רוצה שכולם ידעו. ולא, אני ממש לא מומחה לפוסט טראומה - רק יודע לספר על שלי.

 עמרי גינזבורג 

בן 37, גר בברצלונה ועובד כמנהל מוצר ומאפיין חוויית משתמש. 

מוקסם מדברים פשוטים וחש סיפוק גדול מלהחזיר חיים לחפצים שננטשו. 

את צמד מילים 'פוסט טראומה' לא הצלחתי להוציא מהפה במשך שנים ארוכות של הדחקה וניסיונות כושלים לברוח מהמציאות החדשה. כבר 15 שנים שהיא מלווה אותי לכל מקום, בעיקר כשחשוך אך גם כשלא.