קטעים מהספר  >  היחידה לתגובות קרב

היחידה לתגובות קרב

מתוך הפרק 2010 – 2011 
כל אותו הלילה אני לא מצליח לעצום עין. מה אני אמור להגיד לאנשים ביחידה הזו? מה יש לי בכלל? חרדות? בסרטים קוראים לזה הלם קרב או פוסט טראומה, אבל מדובר שם על אנשים שבכלל לא מתפקדים. ומה אם הם ירצו לשחרר אותי לגמרי ממילואים? איך אספר את זה ליובל ולאבא? אני לא באמת רוצה לצאת מהמילואים, רק שיתנו לי לסיים את הסמסטר בשקט.

למחרת אני מתקשר למספר שנתנה לי דיתה. "תגובות קרב", עונה קול של חיילת צעירה מעבר לקו. "היי", אני מגמגם בהיסוס, "קיבלתי את הטלפון שלכם, אה... יש לי קצת עניינים עם המילואים ונראה לי שאני צריך לדבר עם מישהו. עוברים עליי דברים קצת מוזרים לאחרונה", אני מוסיף עם הרבה מאמץ. "או-קיי", אומרת החיילת בטון שאני לא מצליח לפרש, ואז שואלת בבוטות: "היית תחת אש? ירו עליך?"

"מה? מה זאת אומרת?" אני שואל מבולבל, מנסה להרוויח זמן כדי להבין בעצמי מה אני אמור להגיד. בראש שלי מזמזמות מיליון מחשבות. "בזמן השירות הצבאי, ירו עליך?" החיילת מעבר לקו נשמעת קצרה וחסרת סבלנות, "כי אנחנו מטפלים רק במי שהיה תחת אש".

"אה, נראה לי שכן, הייתי במלחמה", אני מגמגם.

"לא 'נראה לי'. ירו או לא ירו? היית תחת אש באיזושהי סיטואציה? כי אחרת אנחנו פשוט לא מטפלים", חוזרת ואומרת החיילת. אני יכול לדמיין אותה מגלגלת עיניים. אני מריץ בראש אירועים מהשירות הצבאי. במלחמה אף אחד לא באמת ירה עליי. כלומר, לא עליי באופן אישי. אבל במהלך השירות הצבאי התפוצץ פצמ"ר ממש לידי. אה, וגם עף לי טיל מעל הראש. מצד שני, לא בטוח שכיוונו אותו אליי. אולי המטען שהתפוצץ על הטנק שלי בעזה נחשב? אבל האמת היא שאף אחד לא היה בטוח שזה מטען, וזה בעצם גם לא נחשב כירי עליי. אולי הטיל שעף מעל האוהל בנתיב העשרה נחשב? וואי, אין לי מושג, חשבתי לעצמי. אף פעם לא הרגשתי שירו עליי. אבל נראה שרק תשובה אחת תעביר אותי לשלב הבא.

"כן, ירו", אני משיב אחרי שתיקה ארוכה ומרגיש כאילו אני משקר. את החיילת זה לא מעניין במיוחד.

"או-קיי, אז אני קובעת לך תור לאבחון", היא משיבה, והפעם בעליזות. "אתה יכול לבוא בחמישי באחת-עשרה?"

"כן". אני מקשיב להוראות ההגעה שלה בלי להבין בכלל מה קורה ומנתק את השיחה.

אין לי מושג מה לעשות עכשיו. ככה זה הולך להיות, "ירו עליך?" עד אתמול לא סיפרתי לאף אחד שום דבר ופתאום שואלים אותי בטלפון מה קרה לי בשירות? ועכשיו החיילת הזו תכתוב את זה באיזה תיק וכולם יוכלו לקרוא את זה עליי?

אני מרגיש כאילו עוד דקה יתפוצץ לי המוח מרוב מחשבות. אני לא באמת יודע אם הייתי תחת אש. אף אחד לא כיוון לי אקדח לראש או עמד מולי עם נשק, אז נראה לי שלא ירו. בטח לא כמו שירו על אבא שלי, שנלחם בסורים ב-73' ובמצרים ב-67'. אבל עוד שבוע אגיע לפגישת האבחון הזאת ומה אענה כשישאלו אם ירו עליי? אני רק רוצה שיאשרו לי את הטיפול ויבטלו את המילואים הקרובים. רגע, אז סתם שיקרתי לה כדי להתחמק ממילואים?

 

?רוצה לקרוא את כל הספר

 משלוח חינם לכל העולם!