שגרת המלחמה

 מתוך המחברות שכתבתי עם סיום המלחמה 
הכניסה הראשונה לשטח הבנוי באזור בינת ג'בל הייתה מרגשת. שמעתי עליה כל כך הרבה בחדשות. איזו הרגשה מוזרה זו לנסוע עם טנק בתוך עיר. ניסיתי לדמיין איך חיו פה עד לפני כמה ימים. הצלחתי לזהות חנות מכולת, גן שעשועים ושוק ישן. הבוקר הגיע למגנן עדר כבשים מלווה בכלבי רועים שמנחים אותו לאן ללכת. גם המלחמה לא תהרוס להם את השגרה. 
כמו בכל יום, העברתי את כל טנקי הפלוגה לתדר מנהלה והתעדכנתי במצב הצוותים: סולר, תחמושת, תקלות חדשות, אוכל ומים. מצב האוכל והמים לא השתנה כל כך. ברוב הימים היינו אוכלים ארוחה אחת. במהלך הלילה היינו בפעילות, לאחר מכן בבוקר קצת ישנים ואחר כך אוכלים שתי פרוסות לחם עם טונה, תירס וקטשופ. כולנו לא מגולחים. אני צחצחתי שיניים כמעט כל יום ואפילו העברתי חוט דנטלי. קראתי לו "חוט השפיות".

אלכס הטען מנקה את המקלעים ודואג למוכנות הטנק בכל עצירה. אלי הנהג מסדר את הציוד ומבצע בדיקות לזחלי הטנק בכל הזדמנות. את אלכס ואלי הכרתי כשהייתי מ"מ בבסיס הטירונים של השריון. הם היו טירונים במחלקה שלי, במחזור הראשון שלי בתור קצין. עד סוף המחזור לא הצלחתי להבדיל ביניהם. הייתי קורא לאלי אלכס ולהפך. הם תמיד היו מתקנים אותי ואחרי שנייה הייתי מתבלבל שוב. שניהם רוסים, גבוהים ובלונדינים. רק לאחד מהם יש משקפיים, אבל אף פעם לא הצלחתי לזכור למי. מאז הטירונות שלהם עברו שנתיים וכיום אני מכיר את שניהם היטב.